50 המחזות הטובים ביותר בכל הזמנים

1. המלט מאת ויליאם שייקספיר

מה אין לטרגדיה הזו? יש שירה נשגבת, פסיכולוגיה עשירה לדמויות משני המינים, מנה ענקית של קומדיה כדי להפיג את מצב הרוח, ובהתאם לפרשנות של במאי, תעלומה טובה ומפצפצת שנמצאת מתחת לסיפור “הדני המלנכולי”. שייקספיר המחיז סוגיה סטנדרטית לתקופה – והשתמש בה כדי ליצור מונומנט בספרות המערבית, דרמטית או לא. אפשר להתווכח על מחזה זה ולנתח אותו עד אינסוף.

2. מסע ארוך אל סוף הלילה – יוג’יו אוניל

המחזה האוטוביוגרפי הזה על בגרותו הצעירה של אוניל מטלטלת מתחילתו ועד סופו. מחזה זה מציג משפחה באור שלילי באכזריות כאשר ההורים ושני הבנים מביעים האשמות, אשמה וטינה – תכונות המשויכות לעיתים קרובות לניסיונות חיבה, עידוד, רוך וכמיהה לדברים שיהיו אחרת . הכאב של משפחה זו מחמיר בגלל עומק ההבנה העצמית והניתוח העצמי שלהם, בשילוב עם כנות אכזרית, כפי שהם רואים זאת, ויכולת לבטא את עצמם באומץ. הסיפור עוסק בהתמכרות של האם למורפיום, בהתמכרות של המשפחה לוויסקי, צרות העין של האב, מופקרות של האח הגדול ומחלת האח הצעיר.

3. מי מפחד מוירג’יניה וולף? אדוארד וולבי

בוחן את המורכבות בנישואיהם של זוג בגיל העמידה, מרתה וג’ורג ‘. בשעה מאוחרת של ערב אחד, אחרי מסיבת סגל באוניברסיטה, הם מקבלים זוג צעיר ולא מסודר, ניק והוני, כאורחים, ומושכים אותם למערכת היחסים המרה והמתוסכלת שלהם.

4. מותו של סוכן – ארתור מילר

ווילי לומן, גיבור מותו של סון, העביר את חייו בדרך האמריקאית, תוך שהוא מתווה את אמונתו במכירות כדרך להמציא את עצמו מחדש. אבל איכשהו העושר והכבוד חמקו ממנו. בגיל 63 חייו קיבלו תפנית לא נכונה, רגע הבגידה שערער את מערכת היחסים שלו עם אשתו והרס את מערכת היחסים שלו עם ביף, הבן בו השקיע את אמונתו. ווילי חי בעולם שברירי של תירוצים וחלומות בהקיץ, תוך התעמתות בין עבר והווה בניסיון נואש להבין את עצמו ואת עולם שפעם הבטיח כל כך הרבה.

5. אדיפוס המלך – סופוקלס

אדיפוס הפך למלך טבס תוך שהוא ממלא מבלי משים נבואה לפיה הוא יהרוג את אביו, לאיוס (המלך הקודם), וינשא לאמו ג’וקסטה (שאדיפוס לקח אותה למלכתו לאחר שפתרה את חידת הספינקס). המחזה של סופוקלס נוגע לחיפושיו של אדיפוס אחר רוצח לאיוס על מנת לסיים את המגפה שהורגת את תושבי תבס, הוא לא מודע לכך שהרוצח שהוא מחפש הוא לא אחר מאשר הוא עצמו. בסוף ההצגה, לאחר שהאמת סוף סוף מתגלה, ג’וקסטה תולה את עצמה בעוד אדיפוס, מבועת מההרג ומגילוי העריות שלו, עוקר את עיניו בייאוש.

6. ביבר הזכוכית – טנסי ויליאמס

הרקע התקופתי למחזה הם ימי השפל הכלכלי הגדול בארצות הברית, שנות ה-30 של המאה ה-20. המחזה, המבוסס בחלקו על זיכרונות הילדות של ויליאמס. הסיפור נשאב מזיכרונותיו של המספר, טום וינגפילד, טום הוא דמות בהצגה, המוצגת בסנט לואיס בשנת 1937. הוא שואף להיות משורר אך עובד במחסן נעליים לתמיכה באמו, אמנדה, ואחותו, לורה. מר וינגפילד, אביהם של טום ולורה, עזב לפני שנים, ולמעט גלויה אחת, לא נשמע מאז.

7. מחכים לגודו – סמואל בקט

חשב לאחד המחזות המכוננים של תיאטרון האבסורד – שני גברים, ולדימיר ואסטראגון, נפגשים ליד עץ, הם משוחחים על נושאים שונים ומגלים שהם מחכים שם לאדם בשם גודו. מחזה עוסק בשני נוודים… הוא מתרחש במקום שנראה כמזבלה העירונית… הם פולטים גיבובי מילים זה אל זה ואל שני מטורפים “סימבוליים” במשך כמה שעות, כשהדיאלוג שלהם מתובל בהערות כגון: “למה אנו מחכים?”, “שום דבר אינו קורה”, ו”בוא נתלה את עצמנו”

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *